Esim - סיפור למשומעמים
Login:
Password:

Forgot password Register

Article


9
סיפור למשומעמים (Political)
Posted 4 years ago by
doc_    
Report


בחרטום הספינה עמד הֵיְילָן זקוף. על סנטרו, במקום שבו היה אמור לצמוח זקן, נמתחה צלקת רחבה וארוכה. גלימתו הרקומה היתה מופשלת לאחור על כתפיו, מגלה תחתיה טוניקה בצבע דם, ועליה צלב רקום בחוטי כסף. דמות האביר המקרינה להיטות ונחישות היתה כה משובבת עין, עד שצייר המשלחת, שישב על החוף ורשם את מתארה של הספינה, מיהר לשרטטה. למשך כמה שעות פסק הגשם, והשמש שטפה את צי כלי השיט באור נגוהות, כברכה שמימית על מסע הצלב השמיני. הֵיְילָן לא הביט, כמו כולם, בקהל הרב המריע ומנופף לשלום שמילא את הרציפים, אלא נשא את עיניו מזרחה, אל היעד הנכסף. תוכניתו של מלך צרפת, לואי התשיעי, היתה לכבוש את תוניסיה, אחריה את מצרים, ומשם להיכנס לממלכת ירושלים ולהכניע את הסולטאן המַמלוכּי בַּייבַּרס, ששלט בשטחים נרחבים של ארץ הקודש. אך כבר עכשיו, טרם יציאתם, הגיעו שמועות על מגפה שפשתה בקרב חייליו של לואי בתוניסיה, לכן הוקדמה יציאת הכוח האנגלי, כדי לחבור אל המלך לואי ולהושיט לו עזרה. מבטן האונייה נשמעו צהלות הסוסים העצבניים. היילן קיווה שהים יהיה שקט, ושהרוח תהיה יציבה ונוחה ותוביל אותם למחוז חפצם במהירות ובלי תקלות. בימים שבילה בנמל שמע את המלחים מספרים סיפורים מסמרי שיער על נפטון וחרון אפו, המעלה בים סערות אימתניות וגלי ענק. הוא לא היה יורד־ים, ופחד שיחוש ברע. הסבלים המשיכו להעלות את התיבות האישיות של חברי הפמליה: הנסיך אדוארד ואשתו אלינור מקסטיליה, אביריו הלוחמים ועוד כמה מאות מלווים. אלף איש בסך הכול.
"הנחתי את תיבת המסע בתא ופרקתי את חפציך." המשרת הופיע מאחוריו.
"תודה, אוֹסְגוּד."
אוֹסְגוּד נתן בו עין חשדנית. מאימתי מודה אדון לרכושו?
"הגיע הזמן לומר שלום, קשישא. כאן נפרדות דרכינו."
תדהמתו של אוסגוד נמהלה בעוגמת נפש. "אבל אנחנו לא נפרדים," מחה. "אני נוסע איתך לארץ הקודש."
"לא," אמר היילן בתקיפות. "מעולם לא אמרתי שאתה בא איתי. אתה חוזר ללינקולן." הוא הושיט לו צרור בד תפוח.
אוסגוד לקח ממנו את הצרור, פתח אותו והתבונן במטבעות הזהב שבו בהשתאות, לפני שהרים זוג עיניים מוצפות דמעות אל פניו של היילן. "מילורד!"
"אתה מביך אותי, אוסגוד." היילן המתין בסבלנות עד שהמשרת משך באפו ומחה את דמעותיו בשרוול גלימתו. "יש נערה בלינקולן," אמר לו. "היא בת חמש־ועשר ועובדת כמשרתת באכסניה. שמה בְּלוֹסוֹם. קנה בית וקח אותה אליו. היא מחכה לך."
עיניו של אוסגוד התעגלו. "אתה מתכוון לילדתו של אֶדְרִיק?"
"כן. זו האחת. ועכשיו לךְ לךָ."

היילן שכר את אוסגוד בסֵלבּי אשר בצפון יורקשייר. כשעצר למנוחת לילה באכסניה מקומית, יצא אליו איש זקן מהאורווה ונטל ממנו את מושכות סוסיו. "בהמות נאות יש לך כאן, מילורד. זמן רב חלף מאז ראינו סוסים כה משובחים באורווה שלנו."
היילן ראה מיד שהאיש שתיין. אפו הבולבוסי היה אדום, ועליו נימים מפותלים בצבע סגול. עיניו הכחולות היו קטנות ושקועות. הוא לבש טוניקה ושכמייה שהיו לא יותר מאסופת סמרטוטים, וכפות רגליו היו עטופות בחותלות מחוררות. אך למרות מצבו המוזנח והעלוב, הביעו פניו טוּב. היילן היה עייף ומלוכלך, רטוב ומכוסה בוץ מהדרך. הגשם הארור לא הפסיק לרדת, והספיג את בגדי הצמר והעור שהפכו כבדים ומגרדים. הוא שיווע למיטה ולאח בוערת. מחגורתו הוציא מטבע וזרק אותו לכיוון הזקן, שתפס אותו באוויר בזריזות מפתיעה. "האם שמו של הברון ניקולס אַרְצִ'יבַּארְד מוכר לך?"
האיש נעץ בו מבט ישיר ומטריד. "אני מכיר אותו היטב."
"היכן אוכל למצוא אותו? באיזה כיוון נמצאת טירתו?"
"הברון לא נמצא בסלבי. הוא שוהה עתה בנוטינגהמשייר, באחוזת גיסו, לורד ראלף מהארבּי."
לעזאזל, קילל היילן בלבו, אבל בקול רם ציווה, "טפל בסוסים, הם אכן בהמות יקרות ערך. דאג שימלאו את בטנם במספוא והברש אותם היטב."
"לאן מועדות פניו של הלורד?"
זו היתה שאלה חצופה במקצת, אבל הוא בכל זאת ענה, "לונדון."
שעה אחר כך, בעוד בגדיו של היילן מתייבשים מול האח, ושיירי ארוחתו מונחים לפניו על השולחן, חזר האיש. "סלח לי על גסות הרוח שבפנייתי, אבל אני רואה שאדוני נוסע לבדו, בלי נושא כלים אשר ללא ספק נשלח לפני הוד אצילותו להכין לו את כל הדרוש. אך הדרכים אינן בטוחות לפרש בודד. האם אפשר להציע לו את שירותי? מלאו לי שש־וארבעים, אבל כוחי במותני, ואם תיתן אוכף תחתי, תראה שאני יודע לרכֹּב באופן המניח את הדעת. מימי לא יצאתי מתחום המחוז, ואשמח לחלץ את עצמותי החורקות. אסתפק במזון בצלחתי ובמעיל לגופי." הוא נמלך בדעתו, "מזון יספיק. אני רגיל לצינה."
"אין לך משפחה? אין אדון שידאג לצרכיך?"
"אין. אני בן חורין. מסכן ועלוב נפש אבל חופשי."
לא היו להיילן הכוח והחשק לחקור את האיש, לכן אמר רק, "אהרהר בכך בעודי נוחר." הוא הטיל את עצמו על המיטה ונרדם עוד לפני שהניח את ראשו על הכר.
לאחר שסיים את ארוחת הבוקר, רכס היילן את גלימתו, התאים סביב מותניו את חגורת החרב וקשר לצד סוסו את המגן, שעליו סמל אצולה בדמות צמד אווזי בר אוחזים במקורם כתר מעל סוס המתנשא על רגלי אריה.
הזקן העמיס את שקי האוכף על גבו של הסוס השני. "אם כך, עלי להבין שהאדון מסרב להצעתי," אמר בעצב.
"מה שמך?" שאל אותו היילן.
"אוסגוד."
"ובכן, אוסגוד, האם יש לי את מילתך שלא תשתה יותר מכוס שיכר לארוחה, מלבד בימי שבת וראשון?"
"אני נשבע בכבודי."
היילן נפנה ממנו ונכנס לאכסניה. לאחר דין ודברים קצר עם בעל הבית פרע את חובו על סך ארבעה פֶּני תמורת החדר והמזון, ועוד שנים־עשר שילינג על סוס שהכפרי הסכים למכור לו, והוסיף עוד חצי פני למגפיים משומשים לאוסגוד, שלא היה לו דבר מלבד הבגדים שלעורו.
"אני מקווה שאתה לא תרח קשקשן," הזהיר אותו היילן כשיצאו לדרך. "אינני אוהב רכילות. כלומר, אני אוהב לשמוע על אחרים," תיקן את עצמו, "אבל לא אסבול שמשרת שלי יזמר על דברים הנוגעים לענייני האישיים."
"אני יודע לסתום את פי במידת הצורך."
"כלל שני, אינך נוגע בחפצי בלי רשות ממני. אם אתפוס אותך מחטט, אשאיר אותך מיד בצד הדרך."
"אני אדם ישר."
"כלל שלישי, אני מתלבש ומתרחץ לבד. אין צורך לעזור לי. מגע ידיו של גבר אחר על גופי אינו חביב עלי. ברור?"
"כשמש."
הם יצאו מהעיר. תחילה חלפו בשדות מעובדים של לפת, כרוב, כרֵשה וגזר לבן, עד שהדרך הפכה פראית ומיוערת, והשבילים צרים יותר ונוחים פחות. כדי להרוויח זמן, החליט היילן שלא ללכת בדרך המלך, אלא לחצות את הגבעות ולנווט על פי הרוחות והכוכבים. הם כמעט שלא פגשו איש בדרכם. לפנות ערב, מכיוון שלא הגיעו למקום יישוב, פרש אוסגוד את שמיכות הסוסים תחת עץ אדר. היילן נתן לו תיבת הצתה, ואוסגוד שיפשף את אבן הצור במטיל הברזל, עד שהניצוצות תפסו בפיסת הבד המשומנת, שאותה הוסיף בזהירות לערמת הזרדים והענפים שהכין. האיש אינו לא יוצלח, חשב היילן כשהתעטף בגלימתו. הוא שלף מתיק האוכף כיכר לחם ורצועות בשר מיובש, וחלק אותן עם אוסגוד שהתנפל על האוכל ברעבתנות.
"לחם לבן זה מעדן שלא אכלתי מאז ילדותי, וגם אז רק פעם אחת," הודה בביישנות־מה.
"איפה גדלת?"
"בסלבי. לא רחוק מהאכסניה שבה נפגשנו. בעלי האכסניה ריחמו עלי ונתנו לי לטפל בסוסי האורחים תמורת חצי פני לשבוע."
"איך הגעת למצב הזה?"
"זה סיפור עגום."
"אני מקשיב."

השעה היתה ארבע אחר הצהריים כאשר אוסגוד נכנס לביתו בתום יום העבודה בשדה. בטנו הָמְתה, והוא ציפה בכיליון עיניים לארוחת הערב הקבועה, שאמנם תמיד חזרה על עצמה, אך מילאה את הבטן והשביעה את האדם הרעב — פודינג שחור, עשוי מדם ומשומן חזיר, בצל ושיבולת שועל. הוא היה אריס של הברון ניקולס ארצ'יבארד, "הרתחן", כך כינו אותו בסתר. לפני עשר שנים קיבל ממנו חורבה רעועה ופרוצה לרוחות בקצה הכפר וחלקת אדמה זעירה וזרועת טרשים, שבעזרת זוג ידיים טובות ועמל רב נראתה כעת כמשכן משפחתי שאין להתבייש בו. זה היה מבנה רבוע עם גג שחת משופע וקירות אבן מצופים בבוץ, שנתמכו על ידי קורות עץ. בקיר הרחוק מהדלת היתה אח לחימום ולבישול, שבה בערה אש תמיד, ולידה שולחן וכמה שרפרפים. במרכז החדר ניצבה המיטה שלו ושל גוּנוֹר, ועליה מזרן ממולא קש. למרגלותיה נחה תיבת הנדוניה שלה, וממול היה ארון הבגדים והכלים. בצדו השני של החדר ניצבו עגלת שחת וברֵכת מים קטנה, ומאחוריהן שכן האזור של חיות הבית — פרה ועגל, ארבע תרנגולות ותרנגול ושלושה כבשים. מכל ילדיהם שמתו נותר לאוסגוד ולגוּנוֹר רק בן חי אחד, אשר ירש מאביו את כישרונו לבנות ולתקן כל דבר, ומאמו את קולה היפה. כשהיה בן שתים־עשרה נשלח ללינקולן, לעבוד כשוליה של קַרְטְלֶנְד, בונה המרכבות המפורסם שחיפש ילדים מוכשרים כמותו. מאז עזב אֶדְרִיק לפני ארבע שנים, לא ראו ההורים את בנם.
גונור לא היתה בגינת הירק כהרגלה. רגע ארוך עמד אוסגוד, ממוסמר למקומו, כששמע נעימה מסתלסלת מבעד לחלון. אדריק! הוא פרץ פנימה והתנפל על צווארו של בנו, שהוריד את חליל הסוף שבו ניגן והתמסר לאהבתו של אביו, שאת מראה פניו התחיל לשכוח. שוב ושוב טפח אוסגוד לאדריק על גבו, ליטף את פניו בידו הגדולה המחוספסת ופרע את שערו המתולתל. "ספר לאביך איך החיים בעיר," דרש. "אל תחסיר. ספר כל פרט." פתאום נזכר בחסרונה של אשתו. "היכן אמא, אדריק?" שאל את הנער.
"הלכה להביא אוכל מהאחוזה."
"מהאחוזה?" פניו של אוסגוד התקדרו. "מה פירוש — מהאחוזה?"
"אינני יודע," אמר הבן. "אולי היא מקבלת שיירים מהמטבח. שמעתי," שינה את הנושא בזריזות, "שהברון ארצ'יבארד שוקל להפוך את עורו ולתמוך בברון דה מונפור נגד המלך."
כמה התבגר הילד, חשב אוסגוד. כשעזב לא ידע דבר על אורחותיו של העולם, ועכשיו הם מדברים על ענייני הממלכה כמו שני גברים. "ארצ'יבארד הוא שמרן, ודה מונפור קיצוני. אין זה שידוך מבטיח."
"מונפור הבטיח לו שאם יעבור לצדו, יפצה אותו באדמות ובהכנסה כפולה מזו שהוא מקבל מהמלך הנרי, וזה מה שקורץ לארצ'יבארד. הוא מתלונן ללא הרף על כך שהמלך אינו מתגמל אותו כראוי."
"לזאת אני מאמין," קרא אוסגוד. "ארצ'יבארד מנהל אורח חיים יקר להחריד ומוציא הון תועפות על צבא אביריו. יש לו כמה מאות לוחמים, והם אוכלים את כל כספו. פעמיים בשנה האחרונה העלה את המסים, ואנחנו כורעים תחת העול. לחצוֹ עלינו, האריסים, כבד מיום ליום. בסוף ניוותר בלא כלום."
"הוא שלח את גיסו, לורד ראלף מהארבי, לנסות ללוות בשבילו כסף מהיהודים," תרם אדריק עוד פיסת מידע.
"למה הוא לא לווה מהם בעצמו? אלוהים עדי שיש לארצ'יבארד מספיק אדמות למשכן."
"היהודים בלינקולן לא מוכנים להלוות לו כסף, לכן הוא במצוקה."
זה הפתיע את אוסגוד. היהודים הכופרים היו מוכנים למכור את אמם תמורת בצע כסף, כך אמר הכומר. "מדוע?"
"שמעת על הרצח של הילד הקטן יוּ?"
"בוודאי."
"ובכן, היהודים טוענים שהילד נרצח בשליחותו של ארצ'יבארד ושהם חפים מפשע. הם מאשימים את הברון בהסתה נגדם."
"הם יכולים לטעון מה שהם רוצים. כולם יודעים שהם עשו זאת."
הכרוז הנודד, שהגיע לכיכר הכפר לפני חודשים אחדים, הקריא את הידיעה בקול רועם:
ארבעה־ועשרים ילדים יפים שיחקו בכדור. הילד יוּ, שבדיוק מלאו לו תשע, בעט את הכדור דרך החלון לתוך טירת היהודים. מבעד לחלון קראה לו בת היהודים לבוא לקחת את הכדור. הוא היסס, אך היא ירדה לגינה ופיתתה אותו פנימה בתפוח אדום־ירוק. היהודים כלאו אותו במרתף, הזמינו את אחיהם מכל רחבי אנגליה, ואז, בטקס סודי, עינו אותו עינויים קשים והשפילו אותו. לבסוף צלבו אותו ונעצו סכין בלבו.
"קרטלנד מאמין ליהודים," אמר אדריק.
"מה?" התפלא אוסגוד. "הכופרים כנראה כישפו אותו."
"קרטלנד לא מאמין בכישוף. בדיוק לפני שהמהומות התחילו, הוא נקרא לאחוזה המלכותית בלינקולן. באותו הזמן התארחו שם המלך הנרי והברון ארצ'יבארד, וקרטלנד שמע את שיחתם. המלך סיפר לברון שהוא מכר לאחיו ריצ'רד, הרוזן של קורנוול, את כל זכויות המיסוי שלו מהיהודים והתלונן שבכך איבד מקור הכנסה חשוב, כי היהודים כולם מלווים בריבית ועשירים. ארצ'יבארד יעץ לו לחוקק תקנה שקובעת שאם נמצא יהודי אשם בפשע, המלך, על פי חוק, זכאי לכל רכושו, והבטיח לו שבקרוב יוכל להעביר לבעלותו אדמות, נכסים וכספים לרוב. כמה ימי


Previous article:
I love e-sim (4 years ago)

Next article:
חודש הרחמים והסליחות (4 years ago)

ESim
or
Register for free:
Only letters, numbers, underscore and space are allowed (A-Z,a-z,0-9,_,' ')
Show more

By clicking 'Sign Up!', you agree to the Rules and that you have read the Privacy Policy.

About the game:


USA as a world power? In E-Sim it is possible!

In E-Sim we have a huge, living world, which is a mirror copy of the Earth. Well, maybe not completely mirrored, because the balance of power in this virtual world looks a bit different than in real life. In E-Sim, USA does not have to be a world superpower, It can be efficiently managed as a much smaller country that has entrepreneurial citizens that support it's foundation. Everything depends on the players themselves and how they decide to shape the political map of the game.

Work for the good of your country and see it rise to an empire.

Activities in this game are divided into several modules. First is the economy as a citizen in a country of your choice you must work to earn money, which you will get to spend for example, on food or purchase of weapons which are critical for your progress as a fighter. You will work in either private companies which are owned by players or government companies which are owned by the state. After progressing in the game you will finally get the opportunity to set up your own business and hire other players. If it prospers, we can even change it into a joint-stock company and enter the stock market and get even more money in this way.


In E-Sim, international wars are nothing out of the ordinary.

"E-Sim is one of the most unique browser games out there"

Become an influential politician.

The second module is a politics. Just like in real life politics in E-Sim are an extremely powerful tool that can be used for your own purposes. From time to time there are elections in the game in which you will not only vote, but also have the ability to run for the head of the party you're in. You can also apply for congress, where once elected you will be given the right to vote on laws proposed by your fellow congress members or your president and propose laws yourself. Voting on laws is important for your country as it can shape the lives of those around you. You can also try to become the head of a given party, and even take part in presidential elections and decide on the shape of the foreign policy of a given state (for example, who to declare war on). Career in politics is obviously not easy and in order to succeed in it, you have to have a good plan and compete for the votes of voters.


You can go bankrupt or become a rich man while playing the stock market.

The international war.

The last and probably the most important module is military. In E-Sim, countries are constantly fighting each other for control over territories which in return grant them access to more valuable raw materials. For this purpose, they form alliances, they fight international wars, but they also have to deal with, for example, uprisings in conquered countries or civil wars, which may explode on their territory. You can also take part in these clashes, although you are also given the opportunity to lead a life as a pacifist who focuses on other activities in the game (for example, running a successful newspaper or selling products).


At the auction you can sell or buy your dream inventory.

E-Sim is a unique browser game. It's creators ensured realistic representation of the mechanisms present in the real world and gave all power to the players who shape the image of the virtual Earth according to their own. So come and join them and help your country achieve its full potential.


Invest, produce and sell - be an entrepreneur in E-Sim.


Take part in numerous events for the E-Sim community.


forum | Terms of Service | Privacy policy | Support | Wikia | Alpha | Luxia | Primera | Secura | Suna | Xena | Mega | Arcadia | esim political game
PLAY ON